עבור משפחות ישראליות עם זיקה לשווייץ, הבחירה בין נאמנות ישראלית לבין פאונדיישן שווייצרית היא פחות עניין של טרנד ויותר עניין של ממשל, מיסוי ויכולת אכיפה חוצת גבולות. שני המבנים יכולים לשמר הון ועושר; אך הם עושים זאת בשפות משפטיות שונות מאוד.
נאמנות ישראלית: מבוססת חקיקה, גמישה ומפוקחת בקפדנות על ידי דיני המס הישראליים
בישראל קיים הסדר חקיקתי מלא בחוק הנאמנות, תשל״ט–1979, המגדיר הקמה, חובות ותרופות ביחסי נאמן – נהנה. על גבי המסגרת האזרחית מתקיים משטר מס מפורט בפקודת מס הכנסה ובהנחיות הרשות המסווג נאמנויות לפי תושבות יוצר/נהנה (כגון נאמנות תושבי ישראל, נאמנות יוצר זר, נאמנות קרובים וכד'), כאשר לכל אחת מהן השלכות מס שונות להכנסות שוטפות ולחלוקות. חוזר רשות המסים 3/2016 נותר נכון להיום, הקו המנחה המרכזי אשר מצוטט תדיר בפרקטיקה.
פסק דין בולט בעניין הוא הלכת גליס (ע״א 7610/19) בו פסק בית המשפט העליון כי העברת נכסי מקרקעין בישראל לנאמנות מהווה בדרך כלל אירוע מס (לצרכי מס רכישה ומס שבח), אלא אם עומדים בקפדנות בחריג של “יוצר כנהנה יחיד” ובתנאי שניתנה הודעה במועד לרשות המסים. פסק הדין יישר קו בין מיסוי מקרקעין למחזור החיים של פרק הנאמנויות וצמצם ניסיונות להעברת מקרקעין ישראליים לנאמנויות ללא חבות מס.
מעבר לגליס, חוזר 3/2016 הקשיח מספר נקודות בהן גורל נאמנויות קרובים לאחר פטירת היוצר וחובת גילוי לגבי חלוקות, עניינים שממשיכים להתוות אסטרטגיות ציות עבור משפחות בעלות זיקה לישראל.
שווייץ ונאמנויות: הכרה, לא יצירה ביחד עם פרקטיקת מס ברורה
לשווייץ אין חוק נאמנויות מקומי, אך מאז 1 ביולי 2007 היא מכירה בנאמנויות וזאת מכוח אמנת האג בדבר נאמנויות. שינויים מקבילים שבוצעו בדיני המשפט הבין-לאומי הפרטי ובחוקי האכיפה השוויצרים סייעו ליישם את ההכרה בפועל. באופן מעשי, הדבר מאפשר ניהול נאמנויות לפי הדין הישראלי או האנגלו-סקסי בשווייץ על ידי נאמנים ובנקים שווייצריים.
בכל הנוגע למיסוי הנאמנויות, המסמך המרכזי המוביל הינו חוזר מס 30 של ועידת המס השווייצרית (22 באוגוסט 2007) נאמנות אינה נחשבת “נישום” עצמאי בשווייץ; המס מוטל בהתאם ליוצר/נהנה, לפי האם הנאמנות הדירה/בלתי הדירה וכד'. חוזר זה מהווה בסיס לפרקטיקה קנטונלית ולעיתים רבות מצורף להחלטות מס מקדמיות לטובת קבלת וודאות בסיווג ובחבות במקרים מורכבים.
גם הפסיקה השווייצרית עברה ליישום. בפרשת Rybolovlev v. Rybolovleva (בית המשפט העליון הפדרלי, 2012), נדונה שאלת נאמנויות זרות בהקשר של דיני משפחה שווייצריים, והודגם כיצד בתי המשפט מתמודדים עם השלכות נאמנויות לאחר אישרורה של אמנת האג בשוויץ. הלקח מהפרשה פשוט, יש הכרה, אך בתי המשפט בשווייץ עדיין ייבחנו שליטה, שקיפות ותכלית.
פאונדיישן/"נאמנות" שווייצריות: אישיות משפטית ותכלית קשיחה
"נאמנות" שווייצרית (Stiftung) היא ישות משפטית נפרדת לפי סעיפים 80–89 לקוד האזרחי השווייצרי, כאשר נכסים מוקנים לגוף אוטונומי המנוהל על ידי מועצת הפאונדיישן/נאמנות ובמקרים נדרשים גם לחסות תחת פיקוח רגולטורי. משפחות נוטות להעריך את המסגרת המוסדית והמסורת המשפטית הקונטיננטלית, אך מבינות כי המטרה והתקנון קשיחים יותר משיקול הדעת הרחב של נאמנות. (מבחינת מיסוי, המיסוי הוא ברמת הישות בשווייץ, אם כי תכנון נכון ובעיקר בפאונדיישן לצרכי צדקה עשוי לצמצם את הנטל; בישראל קרנות זרות פרטיות מסווגות לרוב כחברות, כך שחילוקי רווחים עשויים להיחשב כדיבידנדים.
בחירה ביניהן
אם העדיפות הינה גמישות, חלוקות מדורגות, והתאמה פרטנית לנהנים (כולל המתנה בהתאם לאירועי חיים), נאמנות ישראלית/זרה המנוהלת בשווייץ לרוב מתאימה יותר וזאת בתנאי שמכבדים את הלכת גליס לגבי מקרקעין בישראל, מתיישרים עם חוזר 3/2016 לגבי דיווח ואפיון, ומקבלים פסיקות מס מקדמיות בשווייץ היכן שהסיווג אינו חד-משמעי. אם ברצונך בממשל מוסדי, וודאות קונטיננטלית ותקנון ששורד את הפוליטיקה המשפחתית, קרן שווייצרית מעניקה קביעות (במחיר גמישות יומיומית מופחתת).